וייאטנם

21 בינואר 2017

כמה חיכינו לוייטנאם, וואי וואי, אוכל טוב, קפה משובח וכובעים מחודדים. מי שהדליק אותנו על וייטנאם הכי הרבה זה המופע של אהרוני וגידי (וכאן זה המקום לקרוא לאהרוני: אתה לא סיני! לא היית ולא תהיה סיני! תפסיק עם הגבות האלה! זה נופל לתוך הסלט..).
הנסיעה מפנום פן, קמבודיה, אל הו צ'י מין סיטי, וייטנאם, ארכה כשבע שעות באוטובוס מעופש ועברה די בנעימים. זה מרתק לראות איך חציית גבול משנה לחלוטין את הנופים, הכבישים, הריחות והאווירה. הגענו אל הו צ'י מין בערב הישר אל בננה ליף הוטל שהזמנו מראש.

התכנון היה להשאר בעיר יום יומיים ולעוף משם אבל עם הטיול הראשון בעיר החלטנו פה אחד שנישאר קצת יותר. מיסטר לאם, הבעלים של המלון סידר לנו חדר משפחתי גדול במחיר נוח (25$ ללילה), לקח אותנו לסיור ב"שכונה" ולימד אותנו איך לחצות את הכביש בלי להידרס (מה שאני לא מבין איך עוד לא קרה. טפו טפו) (עוד טפו). דבר אחד יש לי לומר על הו צ'י מין, יש בה מלא מלא וייטנאמים. ואיך שיש מלא מלא וייטנאמים יותר מזה יש מלאן תלפים קטנועים. לא, זה פסיכי. צריך לראות כדי להאמין. עכשיו מה הקטע? חוקי תנועה כאן הם בגדר המלצה וזכות הקדימה לא קיימת. לאף אחד, אף פעם - ועדיין, הכל זורם.
אז נשאלת השאלה איך חוצים?
זה קל מאד - מרימים יד גבוה, עוצמים עיניים, ועוברים לצד השני של הכביש בלי לעצור. הבעיה היא שאם לא פוקחים את העיניים בזמן אפשר להיתקל במדרכה וליפול.. לא, זה קטע מטורף, אפשר לשבת שעות ולהביט בתנועת הקטנועים. באמת תופעה.
בימים הבאים תיאמנו לעצמינו סיור יומי מודרך בעיר ויום סיור בדלתת המקונג.
הסיור היומי בעיר היה נחמד, לא יותר מזה. ביקרנו בכל מיני מקומות כמו שוק מרכזי, מקדש, חנות מפעל של קפה, ארמון נשיאותי, דואר מרכזי וקתדרלה כלשהי שלא התאמצתי לזכור את שמה. כמו שאמרתי, נחמד. אבל כל הסיור הזה היה שווה את הביקור במוזיאון המלחמה. לא קורה הרבה שמוזיאון משאיר אותי פעור פה. בערב ישבנו אושרת ואני וקראנו על המלחמה ובהמשך עוד חזרתי אליו שוב, אבל על זה בפרק הבא..

טיילנו המון בעיר, המון ברגל, 10 - 12 ק"מ הליכה כל יום וואללה לא מרגישים אותם. אבל יש אחד שהרגיש - יאיר.
עם ההגעה לוייטנאם החלטנו שיאיר עובר סדרת חינוך לצעידה. המפונק הזה, שלא מסכים לצעוד לבדו יותר משבע מטרים, שמבקש שנרים אותו מהמיטה לשירותים מרוב עצלנות, שישב לי על הכתפיים חמישה ימים בפון היל - נגמר לך אדוני!
אלה היו שלושה ימים קשים. הילד לא הסכים לזוז. בכי, יללות, מניפולציות, תחנונים ומה לא.. אבל בסוף הצליח. היום הזאטוט צועד 7 - 8 ק"מ באהלן אהלן והכתפיים שלי בשיקום.
הגיע היום של הסיור בדלתת המקונג, חחחחח
למה חחחח?
זה למה:
נוסעים שעתיים דרומה ועולים על סירה לשייט על נהר המקונג. עוברים בין ארבעה איים על הנהר, אי הדרקון, אי הצבים וכאלה.. בתוכנית: נראה איך מכינים דבש, איך מכינים סוכריות קוקוס, נשוט בסירת חתירה בתעלת המקונג, נצפה בבעלי החיים באזור, נראה איך מגדלים אננס, דרגון פרוט, ליצ'י ונטעם מהם..
נשבע לכם, לא הרגשתי ככה מטומטם מאז שהחלקתי בקניון עם גלידה ביד, לא הרגשתי ככה מטומטם מאז שבירכתי מישהי על ההריון שלא קרה, לא הרגשתי ככה מטומטם מאז ניסיון החיסול בחאלד משעל.. בקיצור הבנתם, הרגשתי מטומטם..
הכל עבודה בעיניים, נשבע לכם.
הכל התחיל סבבה, הנסיעה, השייט בספינה המקרטעת, הלהט של המדריך להכניס אותנו לכל חנות מזכרות אפשרית - בסדר.. העלו אותנו עם איזה יליד לסירת קאנו לשיט בתעלה. תוך כדי השיט נתנו לנו כובעים וייטנאמיים - נחמד (עוד מעט תמונה), עכשיו, התעלה צפופה, מלא סירות מתנגשות אחת בשנייה. החותרים של כל סירה רומזים קשות לתיירים שבסירה האחרת לתת טיפ לחותר שלה - אתם יודעים מה - גם בסדר, וגם השארנו בסוף..
אחרי שלוש דקות ועשרים שניות של חתירה מגיעים - יאללה לרדת. מקום פסטוראלי בטירוף, ירוק, קולות של בעלי חיים - טירוף חושים.. והנה מתחילים:
המדריך אומר "תקשיבו לבעלי החיים, תחפשו בשיחים". משהו לא הסתדר לי, אמרתי לאושרת - משהו מסריח כאן (ולא, לא הפלצתי כבר חצי שעה, אין מצב שהריח נשאר). הקולות של בעלי החיים לא נשמעים לי טבעיים והם גם חוזרים בדפוס קבוע. עכשיו - אני מחפש ומחפש כמו אהבל עד שנפל לי האסימון. זה רמקולים עם קולות של חזירים, ציפורים וכאלה..
מכאן התחלתי לחשוד. יש כאן קונספירציות ואני אחשוף אותן!

טוב, מגיעים לאי הצבים. באתי למדריך: "הלו חביבי, איפה הצבים?" לא. הוא אומר לי, זה רק שם. אין פה באמת צבים..
שאלתי אותו: "אז מה? לא לצפות לדרקונים באי הדרקון?" הוא צוחק לי, "מה אתה צוחק? דביל. יש לי ילד בן שבע שמצפה לראות דרקונים היום. מה אני יאמר לו עכשיו?"
טוב, הגענו לחוות גידול פירות, הובילו אותנו ממקום למקום במהירות מטורפת, הנה זה והנה זה, הנה זה והנה זה.. אמרתי יאללה, הגיע הזמן לבוחן פתע. איך שהגענו לעץ של הדרגון פרוט החלטתי לבדוק את אמינותו של המדריך. עצרתי, התקרבתי אל העץ / שיח - ומה אני רואה? תראו בעצמכם:

לראות ולא להאמין.
הגענו אל הקטע עם הדבורים, שמו כוורת קטנה עם דבורים, הסבר של שבע שניות, חנות דבש שבע שעות. הקטע עם הכנת סוכריות קוקוס - הסבר שבע שניות, חנות סוכריות קוקוס שבע שעות..
הקטע הוא שלא היינו המטומטמים היחידים שם. היו איתנו עוד כשלושים וחמישה מטומטמים, שהתמוגגו מכל דבר והתרגשו מהמופע המבויים הזה שוב ושוב. אז אם אנחנו מטומטמים - מה זה עושה אותם?
כל מה שסיפרתי לכם זה אמיתי לגמרי, בציניות אופיינית אבל אמיתי. היה כיף, הילדים נהנו, צחקו, נעקצו מיתושים והיה ממש בידור - לא עושה כאלה סיורים מתויירים בחיים שלי!

אז חזרנו אל העיר, עשינו קניונים, פארקים מקסימים, אכלנו טוב, מצאנו את הפיצה הטעימה בעולם (espy pizza), התחברנו עם המון המון חולדות ברחבי העיר, השלמנו פערים של לימודים עם תמרועי ותכננו את היעד הבא - חודש בהוי אן.
לקחנו טיסה אל העיר דה נאנג. למה טיסה?
תחשבו בארץ, טיסה מאילת לתל אביב - 50 דקות. באוטובוס - 4.5 - 5 שעות.
כאן - שעה טיסה = 16 שעות באוטובוס והקטע הוא שזה כמעט אותו המחיר. 25$ כרטיס טיסה. אז טסנו...
הגענו אל הוי אן הישר אל גסטהאוס שהזמנו ללילה אחד (moon homestay) מקום מקסים, 20$ ללילה כולל ארוחת בוקר. שכרתי לי קטנוע ונסעתי לחפש בית לחודש. אני, עם המזל שלי, כל פעם שאני שוכר אופנוע - גשם. נסעתי ונסעתי, רכבתי ורכבתי, נרטבתי ונרטבתי וממש לפני שהתייאשתי, נכנסתי אל בית באיזו שכונה כדי לשאול אם הם מכירים מישהו שמכיר מישהו שמשכיר בית למישהו אחר לגמרי..
ואללה!!! במקרה, וממש במקרה, הגעתי אל מקום חדש שיש בו דירות משפחתיות להשכרה וממש ממש במקרה מחר מתפנה אחת כזאת.
תשמעו, אין דברים כאלה. דירת חלומות חדשה ויפה, שני חדרי שינה, מטבח, מכונת כביסה, חצר היקפית, super speed WIFI, אופניים חינם, בריכה, צמוד לשוק, שמונה דקות רכיבה (מדוד) ממרכז העיר וכיף כיף גדול.
לא התקשרתי אפילו אל אושרת להתייעצות. התמקחתי קצת על המחיר, רצו 770$ לחודש, סגרנו על 550$ לא כולל חשמל וגז (שזה די גרושים). המקום נקרא pastorale villa hoi an
ארזנו את הילדים והגענו יום למחרת לבית שיהיה ביתנו לחודש הקרוב.
המטרות לפי סדר חשיבותן:

שגרה מסויימת
מרתון לימודים לילדים
בישולים בישולים בישולים
חיסכון בהוצאות
שגרת ספורט וכושר גופני
תפירת בגדים אצל חייטים
מרתון משחקי הכס לאושרת (ותודה לרעות פוייר ויובל על הפרקים המתורגמים, ג'ופרי אתה מניאק - מגיע לך, רמזי בולטון תישרף בגיהנום)
מרתון הארי פוטר לילדים (ותודה לפופקורן טיים שאפשרו לנו לעבור על החוק, הארי צא מהשוק! חרוז..)
סינון, מיון וסידור כל התמונות שצילמנו עד כה

עמדנו בכל המטרות למעט החמישית והתשיעית.

החיים יפים בהוי אן, כל בוקר שוק, הכל טרי טרי, ארוחות בוקר מעלפות - שקשוקות עפו כאן בטירוף, חביתות, סלטי גורמה, פנקייקים, כריכי סופר סופר על, מצאנו מעדניה מערבית עם כל מה שהיינו צריכים, תבלינים, הפרשות בקר (מוצרי חלב יעני), ציצי של תרנגולת (חזה עוף יעני), וגולת הכותרת - טחינה גולמית. אושרת דירבקה ארוחות ואמרה לחיים כהן "שב, שב חביבי, תנוח! עכשיו תורי".

החלטנו על כל יום לימודים חוץ מיום שבת. אני מלמד את תמר ואושרת את רועי. לילדים היה קשה לקבל את הגזירה בהתחלה אבל צ'יק צ'ק התרגלו. אני חייב לציין שאני חש סיפוק גדול מלראות את ההתקדמות שלהם בקריאה, כתיבה וחשבון. ממש כמו לראות פרח שמתפתח מול העיניים בהילוך מהיר.

כמו שלמדתם להכיר אותי, אני מספר גם על מה שפחות ורוד בכל העניין. אז כך יצא שמרגע שהגענו להוי אן התחיל לרדת גשם ללא הרף, מה גשם? ים יורד מהשמים.. חמישה ימים היינו לכודים בבית, ואז הפוגה של כמה שעות ושוב שלושה ימים מבול. ימים שלמים של אוכל, לימודים, תופסת ומחבואים בבית, סרט מצויר לילדים כדי שיהיה שקט לשנ"צ, הארי פוטר בערב ומשחקי הכס בלילה - מה רע?

כאשר מגיעים אל הוי אן משדה התעופה שבעיר הסמוכה, דה נאנג, לא ניתן להתעלם מהגלגל הענק שמקשט את העיר. מדובר באחד מבין עשרת הגלגלים הענקים הגדולים בעולם והוא נמצא בתוך asia park לונה פארק מגניב בחזקת 12 ומה שיותר מגניב (בחזקת 21) זה שהלכנו לשם. ומה שעוד יותר מגניב (בחזקת 27) זה שהיינו שם לבד, לגמרי לבד. ומה שיותר מגניב (תפסיק עם זה, זה מתחיל לעצבן..) זה שעולה רק 10$ כרטיס כניסה והמחירים של האוכל והשתייה בפארק זולים מאד. וזה קטע, נתקלנו בזה גם בפארק המים בהואה הין, תאילנד - המחירים של השתייה, ארטיקים, ארוחות וגם המזכרות בתוך הפארק אפילו יותר זולים מהחנויות בחוץ. מוזר..

כך העברנו לנו חודש נעים ושקט. הרבה טיולים רגליים, אוכל נהדר ומנוחה.
לקראת סוף השהות בהוי אן מגיעה סבתא אמירה לביקור של שלושה שבועות שבמהלכם נדרים שוב להו צ'י מין סיטי, נטפס אל דאלאת, האנוי וצפון וייטנאם. הילדים בהתרגשות שיא והתרמילים מוכנים..
המלצות על וייטנאם והוי אן בפרק הבא שיתפרסם בקרוב מאד
בינתיים, עוד תמונות: