קראלה

מגואה עלינו על רכבת לילה דרומה אל קוצ'י. כ 15 שעות נסיעה.

קוצ'י נמצאת במדינת קראלה. מדינה בדרום מערב הודו. מהעשירות במדינות הודו ומהווה מקור משיכה לתיירים רבים בשל הלגונות שבה, מטעי התה והוניל שבמונאר, בתי הסירה בתעלות שבאלפי, היוגה והרפואה האיורוודית.

היא גם עשירה מאד בגידולי תבלינים. בעיקר הל, פלפל שחור וגומי.

הנסיעה ברכבת, שחיכיתי לה כל כך הרבה שנים לא עברה כמתוכנן.

למרות שהמיטות היו נוחות, המזגן היה קטלני, ארוחת הערב ברכבת הפתיעה ותחושת הביטחון היתה טובה, אל תשכחו שאני עדיין עם גב תפוס, לא מספיק הגב - יאיר החליט שלא נעים לו לישון ברכבת ושיגע אותי כל הלילה. בכלל, חוסר היכולת שלו להעסיק את עצמו ללא WIFI הרקיעה שחקים בנסיעה הזאת. טמטם את כולנו.. נעבוד איתו על זה.

אז עברתי מעיין חצי לילה לבן עד שהוא נרדם (במיטה שלי) ובבוקר הייתי מעוך. אולי בגלל זה יצא שפספסנו את התחנה בה היינו אמורים לרדת.

הפספוס הזה עלה לנו ביוקר. גם תוספת של 2000 רופי על המשך הנסיעה (עוד שעה וחצי נסיעה) וגם עוד 3000 רופי למונית שתחזיר אותנו את השעה וחצי האלה חזרה אל קוצ'י.

כואב לי הגב.. עכשיו גם הראש.. וגם הכיס..

לא נורא, ירדנו בעיר אלפי. השעה 09:00. הזמנו קפה, קיבלנו צ'אי חם (כאן זה נקרא milk tea) ומצאנו נהג מונית חמוד שיסיע אותנו אל קוצ'י. גם מצבים כאלה צריך לדעת לקבל באהבה ובסבלנות.

קוצ'י - עוד בדרך אל הגסטהאוס התאהבנו בעיר הזאת.

ארכיטקטורה יפה ומיוחדת, נקיה, צמחייה מרשימה בכל פינה, מסעדות, בתי קפה ואנשים נחמדים.

העברנו כמה ימים נעימים מאד בעיר הזאת שגם התבררה כזולה למדי.

מיד כשהגעתי ל homestay שהזמנו התייעצתי עם בעלת הבית לגבי כאבי הגב. היא המליצה לי על מרפאה אירוודית בשם "תמרה", מרחק הליכה מהמקום. השם כבר קנה אותי.

ביקרתי במרפאה, רופאה מקסימה, עיסוי קטלני, בבוקר קמתי מהמיטה חדש. מוזר.

כשהרגשנו מוכנים לתנועה שכרנו נהג צמוד שיקח אותנו לכמה ימי טיול למונאר, טקדי (קומילי) ואלפי. מין טיול מאורגן שאורגן על ידנו ובעזרתו של עראפת, סוכן נסיעות חביב שנעזרנו בו לא מעט.

קיבלנו נהג צעיר וחמוד במיוחד שהיה לנו נעים איתו מאד וכל ההמלצות שלו פגעו בול ברצונות שלנו.

התחלנו ביומיים באיזור מונאר. בדרך עצרנו לצפות במפל נחמד, בחווה לגידול צמחי תבלין ומרפא לפי שיטת האירוודה ושוטטנו קצת בשדה מהמם של צמחי תה.

המלון שסגרנו מראש היה מפנק במיוחד (ויקר) עם מסעדה הודית אותנטית עם אוכל חריף וטעים מאד.

את הבוקר השני התחלנו בביקור במפעל שוקולד מקומי. או לפחות ככה חשבנו. מסתבר שזאת הייתה חנות לשוקולד. נכון, הם מייצרים את הפרלינים במקום אבל לא היה שום סיור או הסבר על זה. מחלקים קצת טעימות ויאללה - תקנו..

אז קנינו.

(בכלל, המקום הזה עמוס במלכודות תיירים סתמיות לצד האטרקציות הבאמת טובות. מדינת קראלה סובלת מתיור עודף, בעיקר של תיירים הודים, והם למדו לעשות כסף מכל דבר).

משם יצאנו לסיור מודרך במפעל עצום לגידול וייצור תה. קיבלנו סיור פרטי שהיה מרתק ומלמד. קנינו קצת מוצרי תה טריים הישר מהיצרן. זה נחמד..

התמקדתי בעיקר בסוגי התה שפותרים בעיות סוכר בגלל הבוקר הנוראי הזה. עשרים דקות באוטו ממפעל השוקולד אני רק טוחן שוקולדים..

בערב יצאנו, והייתי די סקפטי אני חייב לציין, למופע של אומנויות לחימה מקומיות (kalari kshethra). נכנסנו למעין זירת גלדיאטורים חשוכה עם מלא סוגים של כלי נשק. המופע, שחשבתי שהוא מלכודת תיירים זולה התברר כמופע מלהיב, סוחף ובאמת המשתתפים הציגו יכולות גופניות יוצאות מגדר הרגיל.

בבוקר השלישי נסענו אל טקדי וקומילי. הדרך לשם היא לא פחות מחלום. נוסעים שעות בכביש צר בתוך ג'ונגל עבות. ירוק עד כאב, פרחים פראיים ובעלי חיים בשפע.

תמר הקיאה..

בטקדי הגענו הישר אל טיול ספארי בג'יפ. טיול ג'יפים של שלוש שעות. היה באמת מלהיב ונחמד אבל חיות לא ראינו מלבד כמה יתושים ונמלים. הילדים נהנו? זה העיקר. פינקנו אותם גם באומגה חביבה עם סיכון עצום להתרסקות באמצע..

את הבוקר הרביעי התחלנו בנסיעה של חמש שעות אל אלפי. שם סגרנו לינה בבית סירה.

הסידור הזה כולל סירה עם שני חדרים וסלון, ארוחות צהריים, ערב ובוקר ושתייה. באמת נחמד. יש סלון, מזגן בחדרים, WIFI ליאיר בערב..

די שמחתי לרדת מהסירה הזאת. התעייפתי קצת. הימים האחרונים היו עמוסים ובקצב גבוה ממה שאני אוהב.

התכנון המקורי היה להמשיך לחוף ורקלה לעוד יומיים לפני שחוזרים אל קוצ'י. החלטנו לוותר ולחזור אל קוצ'י מיד אחרי הסירה.

היה נעים לחזור לגסטהאוס בקוצ'י. שחררנו את הנהג החביב עם טיפ נאה והחלטנו להישאר בקוצ'י כמה ימים.

מדינת קרלה היא מיוחדת. המפלגה הקומוניסטית מהווה רוב בפרלמנט שלה וזה ניכר. סמלי המפלגה הקומוניסטית מוטבעים בכל מקום, יש חוקים קשוחים במדינה הזאת. למשל: אסור למכור אלכוהול. בכלל. אסור לעשן ברחוב. אם שוטר תופס - 500 רופי קנס. גם אין מוצרי עישון בחנויות. כל המקומיים מקבלים זאת בהכנעה ובהבנה וזה מיוחד לטעמי.

בעיר הזאת מתגוררים לא מעט הודים מוסלמים, זה ניכר מקריאות המואזין ממסגדי העיר, יש לא מעט נוצרים וכמובן הינדים ובודהיסטים. מה שמיוחד כאן זאת הסבלנות והאחדות בין כולם.

דבר אחד צרם לי בעיר המקסימה הזאת - באחד הטיולים בעיר לפני כשבוע וחצי נתקלתי בכתובת קיר המגוכחת של "from the river to the sea palestine will be free". לא הייתי שם לב אליה אם לא הייתי רואה תיירת מצלמת אותה. ניגשתי אליה לשאול אותה אם היא יודעת מה משמעות הכתובת והיא, מיד כשהבינה שאני ישראלי היא נסה על נפשה ולא הסכימה לדבר איתי. פרה.

זה הציק לי כל השבוע

הרבה אנשים לא מבינים את המשמעות של המשפט הזה. זאת לא סתם סיסמא להזדהות ולהבעת אמפטיה עם שותפי הטבח של ה 7.10, לא. זאת קריאה להשמדת העם בישראל. הרי לא תיתכן הקמת מדינה פלסטינית על כל שטח ישראל בלי להשמיד את העם שלנו. זאת לא קריאה לשתי מדינות לשני עמים, לא להפסקת אש וגם לא לשמירה על הסטטוס קוו. פשוט להשמדת העם הציוני ולהקמת מדינת פיגור כלשהי במקומה.

טוב נו, אז במסגרת יום המעשים הטובים השבועי שלנו החלטנו (החלטתי) שהכתובת הזאת לא נשארת על הקיר הזה ויהיה מה!

כינסתי את השבט, קיבלתי את הסכמתם הנלהבת של כולם חוץ מאושרת שכבר דמיינה אותי במעצר.

יצאתי לקנות שני מיכלי ספריי צבע (מי שלקח אותי לחנות כלי בית היה בחור נחמד מאד שהכרנו בשם "עראפת". חחח, לא סיפרתי לו מה אני הולך לעשות איתם באמת. חירטטתי לו שאני צריך את הספריי למשהו אומנותי - תכלס לא שיקרתי).

תכננו תוכניות לביצוע המשימה, הכנו גם תוכניות חלופיות למקרה ומשהו ישתבש, רשמתי את הטלפון של נציגות ישראל בהודו ולבשתי בגדים נוחים שיהיה לי נוח במעצר (חחח)

הילדים התרגשו מאד

עד היום, המעשים הכי נועזים שלנו בעולם הפשע היו לפלח שקיק סוכר מבית קפה או לחצות כבישים לא במעברי חצייה. תתארו לכם.

יאיר קורא לנו "משפחת פשע".

את מועד ביצוע המשימה בחרנו כשעה לפני שאנחנו עוזבים את הודו.

יצאנו עם רדת החשיכה, התוכנית בוצעה בשלמותה, חזרנו לחדר להעמיס תיקים ונסענו מהר מהר אל שדה התעופה.

תתארו לכם כמה התרגשות הייתה לילדים בכל פעם ששוטר או מאבטח הסתכל עליהם בשדה. הם לא נשמו עד שעברנו את ביקורת הגבולות.

אני שמח שעשינו את זה. אני משוכנע שהכתובת הזאת לא בוצעה על ידי מי מתושבי העיר הזאת. בטח איזה תייר ממורמר שלא מבין בכלל את משמעותה.

לכן היה חשוב לי, עם כל הסיכונים (מדינה קומוניסטית כן?), להראות לילדים שאי אפשר לשתוק על עוולות.

לא ניתן שיורידו לנו את הראש. זהו מסר חשוב.

היעד הבא שלנו הוא תאילנד.

קיצרנו קצת את השהות בהודו כדי להצטרף לכמה ימים אל המשפחה שלנו שהגיעה לחופשה בפאטייה. היה לי עצוב קצת לעזוב את הודו. לא מיציתי, לא הספיק לי..

עם זאת, נרשמה התרגשות רבה לקראת ההמשך.

הפוסט הבא יהיה סיכום חודשיים בהודו. ממליץ לכם לקרוא. יתנפצו כמה סטיגמות שם..

טבין ותקילין

רכבת מגואה אל קוצ'י (מחלקת A3) - 2,670 רופי לאדם ארוחת ערב ברכבת (טאלי צמחוני) - 180 רופי לאדם

פגישת ייעוץ אצל רופא אירוודי - 1,500 רופי

עיסוי אירוודי - 2,200 רופי

מעבורת מפורט קוצ'י אל ארנקולם - 6 רופי לאדם

סיור אתרים בריקשה - בין 100 ל 200 רופי לריקשה

מופע אמנויות לחימה - 500 רופי לאדם (שורה ראשונה) home stay , חדר בקוצ'י - 1,000 רופי ללילה (לזוג, עם מאוורר, לקחנו שני חדרים) ספארי טיול ג'יפים בטאקאדי - 3,500 רופי למשפחה

peace and out