פושקר וג'איפור

אוטובוס שינה זה הכי כיף!

איזה אוטובוס קטלני! כל האוטובוס מיטות קפסולה סגורות. מקבלים שמיכה, כרית, מקום לנעליים ושקע טעינה שלא פועל.

מזגן רצחני, חושך, שקט מוחלט וניענוע מתמשך - המתכון המושלם לשנת דב איכותית.

לקחנו שתי מיטות זוגיות ואני התפנקתי במיטת יחיד.

היציאה מדלהי ארכה כ 45 דקות. אני הייתי מרותק לחלון בזמן שכל האוטובוס נחר. הייתי מרותק כי האוטובוס עבר בשכונות הכי קשות שראיתי בחיי.

רחובות חסרי צורה. לא כל כך הבנתי אם מדובר ברחובות או באיזור תעשייה. השעה הייתה 22:30 ומלא הודים היו ברחוב.

חושך, מלא אנשים, חלקם כמעט ללא בגדים. כולם, כמו נמלים מתרוצצים. סוחבים דברים, ממיינים הרים של זבל, מדורות בכל פינה, קטטות, סחיבת / גרירת עגלות, אוכלים על הריצפה ומהריצפה, מתקלחים מכיורים פזורים ברחוב. זה נראה כאילו כל הבתים נטושים. רחובות על רחובות, עלטה, אין חשמל. אבל לא, הם לא נטושים לחלוטין. אני רואה מדי פעם ראשים מבצבצים בחשכה. זה ממש לא יאומן. עולם מקביל, עולם אחר.

זה מסוג הרגעים האלה שאדם חייב לעצום את עיניו ולהודות על מקומו ועל כל מה שיש לו.

אז עצמתי את עיני. ונרדמתי..

נו, הלאה - הגענו אל פושקר בשעה 07:00 מבואסים על כך שהעירו אותנו מנסיעת החלומות הזאת. מביטים אחד בשני מבולבלים ומנסים להבין אם השינה הזאת הייתה אמיתית אצל כולם או שמא היה זה רק חלום.

אספנו את התרמילים, הדפנו כמה נהגי ריקשות נחמדים ומצאנו מקום שמגיש צ'אי חם וטעים עם עוגיות ואז צעדנו אל עבר המלון שהזמנו מראש כשיאיר עוצר ללטף כל פרה שהוא רואה. אחרי שני לילות במלון מפנק ויקר (במונחי הודו) עברנו אל גסטהאוס מרשים של גברת נחמדה שמעבירה סדנאות בישול הודי. נשארנו אצלה שישה ימים.

פושקר היא עיירה לא גדולה.

יש אגם מלאכותי במרכזה. הוא קדוש לברהאמנים ומתקיימים בו טקסים דתיים מושקעים (לא הבנתי עדין איך מי אגם מלאכותי יכולים לקבל עליהם קדושה) .

אחת הבעיות הנפוצות כאן היא שכל פעם כשמישהו מתקרב לאגם ישר קופץ עליו איזה צדיק תורן שמציג את עצמו ככהן ומנסה לתחמן אותו אל תוך איזה טקס ברהאמני שבמהלכו יגיד לו מה למלמל, מה לאחל, איך להשליך פרח לאגם ובסופו הוא ידרוש ממנו כסף באגרסיביות. והקטע הוא שהוא בכלל לא כהן.

אז כמובן שישר בא אלי צדיק כזה.

ובואו - אני מכיר כמה כהנים, מכיר תחמנים וגם צדיקים ואפילו עשיתי שיעורי בית (תודות ללונלי פלג)

אז יאללה עזוב אותי, יא מעייף, עוף מפה קרציה! אני יודע לזרוק פרחים לאגם לבד.

לא הלך לו איתי הפעם..

פושקר מקסימה. רגועה. שקטה. אנשים מחממי לב. המון מסעדות ישראליות מנחמות. בית חב"ד מגניב.

טיילנו הרבה בשוק המקומי, נסענו אל מעיין חמוד שאפשר לשחות בו, ביקרנו אצל כהן אמיתי - אלו באבא קוראים לו (אבל הוא לא היה בבית), עלינו ברכבל אל מקדש קופים, צפינו בשקיעות מהממות ואפילו תפרנו מכנסיים יפים אצל תופר מקומי.

באחד הימים השתתפנו בסדנת בישול הודי. יהיה שווה להתארח אצלנו כשנחזור..

פושקר היא כזו שאפשר להיתקע בה לא מעט זמן. אי אפשר לומר שיש בה אטרקציות מיוחדות, השוק יפה אבל לא יוצא מן הכלל, ועדיין, היא כל כך נעימה.. קשה לציין סיבה מסויימת. היא פשוט כזו.

מצורף קליפ קצר:

לאחר כשמונה ימים בפושקר החלטנו לצאת אל עבר ג'איפור. עיר גדולה ברג'אסטן. שמענו שיש שם מלא אתרים ששווה לראות. שכרנו מונית ויצאנו לנסיעה של כ 4 שעות.

לא כל כך בא לי לכתוב על ג'איפור. אבל יאללה, אני אכתוב משהו:

בדיעבד אמרה לי מישהי שפגשנו בגואה "מי יוצא מהמלון בג'איפור? השתגעתם? מהמלון למונית וחזרה למלון!"

היא כל כך צדקה.

אנחנו לא ידענו, יצאנו לטייל רגלית.

עיר כל כך לא נעימה, מרעישה, סואנת, מסריחה רוב הזמן... טוב די, אחר כך..

בג'איפור יש כל מיני אטרקציות. מקדשים יפים, פילים, ארמון, פארק, מוזיאונים, עוד מקדשים, קולנוע לסרטי בוליווד וכאלה.

העניין הוא שכל אטרקציה כזאת עולה לא מעט כסף. אם מטיילים לבד אז כניסה למקדש תעלה 500 רופי. לא נורא. אבל כשמכפילים את את הסכום הזה ב 5 זה כבר סכום..

ובואו, מקדש.

ראיתי בחיי לא מעט מקדשים ולצערי לא הצלחתי להתרגש מהם כפי שאולי הייתי אמור.

כן, מכבד את הארכיטקטורה, מכבד את הקדושה, את הקופים וגם את המנהג של לחלוץ נעליים. אבל לא מוכן לשלם בשביל זה כל כך הרבה כסף וגם לא להתנצל על זה.

אם ארצה להתרגש מקדושה אני מעדיף להיכנס אל בית כנסת.

ובכלל, כפי שטענתי בבלוג הקודם בהקשר של אנגקור וואט (קמבודיה) - מה שאנחנו עשינו בפירמידות הרבה הרבה יותר מרשים!

המשכנו לטייל והגענו ל "סיטי פאלאס" - שם הם רצו 1000 רופי לאדם - אחורה פנה קדימה צעד!

הגענו ל"פאלאס פארק" - שם הם רצו 400 רופי לאדם - אחורה פנה קדימה צעד!

הגענו (הכל ברגל כן? אין מדרכות) אל שער הרוחות. באמת מקום יפה (ראו תמונות) - רצו 250 רופי לאדם להיכנס לבית קפה עם עמדת תצפית רק כדי לצלם את הקיר הזה. אז צילמתי מהרחוב.

בקיצור, הרגשתי שאנשי העיר הזאת עושים שימוש ציני באתרי התיירות שלהם בהגזמה. רוכלי העיר לא ראו בנו אנשים אלא שטרות מהלכים. הרבה נהגי ריקשות רמאים וחמדנים. זה ממש ניכר בכל צעד בעיר הזאת.

לאחר יומיים שהתאמצנו להינות כאן ממשהו החלטנו להישאר במלון החביב שלנו. הילדים ישבו ללמוד קצת, הזמנו את הילה ואסי (שפגשנו גם במנאלי ובפושקר) לארוחת ערב במסעדת הגג המהממת של המלון והעברנו איתם ערב נעים. אגב, הם כן מצאו חן בעיר חסרת החן הזאת. מוזר..

אז את ג'איפור נראה לי שלא אהבתי בכלל.

תיק תק, מונית לשדה התעופה ויאללה

לגואה

טבין ותקילין

מונית מפושקר אל ג'איפור (7 מקומות) - 3,300 רופי

כניסה אל סיטי פאלאס - 1000 רופי

יום סיור למשפחה באטרקציות העיר במונית - 2,800 רופי (לא כולל כניסה לאתרים)

מנת aloo gobi המנה האהובה עלי 210 רופי

כניסה אל מתחם משחקים לילדים בקניון - 2200 רופי לאדם

חבילת עוגיות קטנה - 10 רופי

פחית קולה - 40 רופי

טבליית שוקולד מקומי מעולה - 200 רופי