על הציפיות

אני יוצא לטיול הזה עם ציפיות. ציפיות מעצמי, ציפיות מכל אחד מהילדים, מאושרת ובכלל מהמשפחה (כי היא ישות גדולה מסך כל המרכיבים אותה)

בפוסט הזה אני אציג (לעצמי בעיקר) את הציפיות הללו ואז ארצה לחזור אל הפוסט הזה בסיום הטיול ואבחן מה הצליח יותר ומה פחות.

גיא (אני)

כן, גם מעצמי יש לי ציפיות.

כבר זמן מה שאני רוצה לעצור. לבחון את העמידות שלי לשינויים, לבחון את ההתמודדות שלי עם מצבים משתנים בקצב גבוה. לראות אם עדין יש לי את זה. זה נראה כאילו המחזוריות השגרתית שלנו מרככת אותנו ונראה כאילו יש מספר חושים שמכהים להם עם הזמן ככל שלא מפעילים אותם.

אני רוצה לבדוק אם עדין אני מתפעל מזריחות, הרים, עיזים, אנשים.. לבחון עד כמה אני אתגעגע למולדת, למשפחה הקרובה (על זה אני כבר יכול לומר שהמון, בעיקר בגלל המצב הבלתי אפשרי ששורר בארץ).

אני מצפה להיכרות עמוקה יותר עם ילדי. בחישוב גס, אנחנו מבלים יחד, ברוטו, 6 שעות ביום. נטו (בהפחתת מטלות, אימונים, חוגים, זמן מסך, הזמן שהם נעולים במקלחת ואני כאילו לא יודע מה הם עושים שם ובגלל זה לא מפריע להם..) זה יוצא אולי שעה ביום שאני איתם באמת.

זה מוביל למצב שפתאום אני שם לב שהיי - מי זה הילד הזה? מתי הוא למד לדבר ככה? איך יש לו בוש בערווה?

אז אני מצפה להשיב היכרות מעמיקה עם הילדים שלי.

אני מצפה שהקשר של אושרת ושלי ישאר בדיוק כפי שהוא! לא יותר ולא פחות. אני אוהב אותו ככה.

אושרת

את אושרת אני רוצה לטלטל. היא נהייתה פחדנית עם השנים. אני רוצה לזעזע אותה, רוצה לאפשר לה להתמודד עם הפחדים שלה באופן מבוקר, תומך, ללא הפרעות וללא לחץ של זמן. אני רוצה לנסות לגרום לה לסמוך שוב על הגוף שלה. אני רוצה שיהיה לה כיף להיות איתי 24/7 כי גם איתה אני בקושי מתראה במהלך השנה באמצע השבוע. אני מצפה לזה.

חיים שלי

תמר

תמר היא אחד המנועים של הטיול הזה. היא כבר אישה קטנה. יש לי אישה קטנה בבית שאני צריך ללמוד ולהכיר יותר לעומק כי היא עוד מעט פורחת מהקן. לא ירחק היום שבו אני אצטרך לקבוע איתה מראש כדי להיפגש איתה אחד על אחת. אני רוצה לסחוט ממנה כל דקת איכות באינטנסיביות כל עוד אני יכול. אני רוצה להזכיר לה שהיא יכולה לסמוך עלי תמיד בכל דבר ועניין ולהזכיר לה במיוחד שכל חבר שהיא תביא הביתה יעבור אצלי סדרת עינויים לא נגמרת ושהוא תמיד יחשב כנוחבה פוטנציאלי!

אני רוצה לשמוע אותה מפליצה כי לא שמעתי את זה הרבה זמן.

אני רוצה לראות אותה דומעת מהתרגשות, אני רוצה לראות אותה תומכת באחים שלה כשקשה להם, אני רוצה לראות אותה מגיעה אליהם כשקשה לה.

אני רוצה לעשות איתה דברים שהיא לא תשכח כל החיים שלה. לעשות איתה דברים שהנכדים והנכדות שלה ישמעו עליהם (ועלי)..

תמר

רועי

את רועי אני לא צריך להכיר. רועי זה אני. אני רק פרו.

עם רועי יש לי הכי הרבה עבודה. ה״אני״ של גיל הטיפש עשרה לא היה כזה מוצלח. חסר ביטחון עצמי עד גיל מסוים, ודי לא חי את הרגע, מודה.

רועי לא בדיוק כזה, כמו שאמרתי - הוא דגם פרו מקס אבל גם הוא נכנס מדי פעם למצב טוק שכלי.

אני הכי רוצה להעביר לו את מה שהייתי אומר לעצמי הילד. ללמד אותו לאהוב את עצמו. לאהוב את עצמו לפחות כפי שהסובבים שלו אוהבים אותו, לא יותר. הוא ילד יפה, חזק, חכם בהגזמה ומצחיק בטירוף. ללמד אותו לא לחשבן יותר מדי למה שאחרים חושבים או אומרים עליו או על מעשיו. לחזק אצלו את הערכים שרכש עד כה ולעטוף את כל מה שהוא באותם קודים כל הזמן ללא תלות במקום באווירה ובחברה.

אני יכול להניח לו ככה, אולי יצא כמוני, אבל לא - אני רוצה שהוא יצא הרבה יותר טוב ממני והוא בדרך הנכונה לשם (אולי בגלל זה אני קצת יותר מקפיד איתו מאשר עם האחים שלו.. אולי.. חומר למחשבה. וואללה הבלוג הזה הוא כמו טיפול בשבילי)

אני רוצה שילמד להקיף את עצמו בחברים טובים, ללמד אותו מה המשמעות של חברים טובים. ללמד אותו להיות חבר טוב.

אני מתכוון ללמד אותו איך להתחיל עם בחורות (כי הוא התעניין לאחרונה), לא רק להתחיל, אלא גם להמשיך ולתחזק. בכלל - איך להתייחס לבחורה (או בחור - מה שיבחר)

אני רוצה להזכיר לו שהוא החבר הכי טוב שלי כי נראה לי שהוא לא כל כך מרגיש את זה לאחרונה.

אני מצפה לראות שיפור ביחס שלו לאחיו הקטן. אתם יודעים איך זה אחים.. חארות אחד לשני..

רועי

יאיר

יאיר?

הציפייה שלי מיאיר היא יותר בכיוון ההפוך. אני לא רוצה ללמד אותו שום דבר כרגע אלא ההיפך. ללמוד ממנו.

החרא הקטן הזה כל כך מיוחד, נבון, טוב, נטול דאגות, הוא שמח.. הוא ילד שמח. כל הזמן. אני רוצה ללמוד ממנו איך עושים את זה. אם לא ללמוד אז לפחות להביט ולהתמוגג.

יאיר שמח תמיד אולי חוץ מבלילה. בלילה וכשיש אזעקות.

הוא עדין מגיע אלינו למיטה בלילה. הוא לא ישן טוב מאז שהוא קטן. אבל עדין, בכל פעם כשהוא מגיע אלי למיטה אני מתייחס לזה כאילו זאת הפעם האחרונה שזה קורה. זה כל כך כיף ונעים ויש לו ריח טוב והעור שלו כל כך נעים וקשה לישון ככה והוא כבר גדול וצפוף ונרדמת לי היד וקיבינמט לך למיטה שלך כבר (אופס, כתבתי בקול רם?) בכל אופן, יש לו כמה חודשים טובים עכשיו לבוא כמה שהוא רוצה כי יש יקיצה טבעית כל בוקר..

אזעקות? הוא לא התרגל אליהן בכלל. וטוב שכך. אני לא רוצה שיתרגל לזה. אף ילד לא צריך. הוא חושש לאחרונה מכל רעש של מטוס. גדול או קטן, כל רחש המזכיר אזעקה מקפיץ אותו וזה ניכר כל כך בשנה האחרונה. אני שמח מאד להוציא אותו קצת להתאוורר. לא מגיע לו לחשוש. אני כולי תקווה שכשעד שנחזור יחזרו כל החטופים ויבוא שלום עלינו וצופרים יצפרו רק בימי הזיכרון.

אני כל כולי תקווה אבל גם מתכונן למצב שלא.

יאיר

זה ככה בקטנה על הציפיות שלי מהזמן היקר הזה.

כמובן שיהיה ערך מוסף בהרבה מאד אספקטים למסע המשותף הזה יחד. אבל בסוף בסוף. בשורה התחתונה, הציפייה שלי היא להשאיר שלושה אחים מגובשים, שמכירים אחד את השני, שסומכים אחד על השני ובעיקר אוהבים אחד את השני.

peace and out