מנאלי

אחרי טרק הטריונד שיצא קצת קשוח נפרדנו יפה מבאגסו ויצאנו לכיוון מנאלי במונית פרטית שהזמנו מראש מסוכנות "שמש" המצויינת.

הגיע נהג מונית מבוגר ונחמד בהגזמה.

הדרך אל מנאלי היא לא פחות מקסומה ביופיה. הררית, מיוערת, מלאה פיתולים ובחילות.

לאחר כשלוש שעות נסיעה עצרנו להפסקת צהריים בדאבה מקומית בדרך. אכלנו ארוחה הודית לא טעימה במיוחד והצטיידנו בפלחי לימון להרחה בתקווה שזה יעזור לבחילות

הלימון עזר לכולם. לכולם חוץ מלרועי.

רועי הוציא את ארוחת הצהריים אל תוך שקית.

ואללה התבאסתי קצת. הוא הוציא ארוחה בשווי יחסי של כ 300 רופי - חבל..

מרגע שהגענו לאזור עמק קולו הדרך נרגעה והפכה נוחה יותר.

למודי ניסיון, הפעם סגרנו חדר מראש במנאלי לטובת נחיתה רכה. חדר פשוט, נקי וקרוב מאד אל בית חב"ד.

אחרי יומיים של שיטוט באזור עברנו לגסטהאוס "ליטל איטלי". מצאנו חדר משפחתי קסום במחיר נוח ועם טלוויזיה שטוחה שנוכל לערוך הקרנות סרטים בלילות..

אל מנאלי הגענו שנייה לפני סוף העונה. המשמעות - קר מאד בלילות ורוב האטרקציות והטרקים באיזור כבר לא פועלים.

ידענו את זה מראש ולכן תכננו להגיע ולנוח קצת. ולהקריב קצת זמן לטובת לימודים לקטנטנים.

את הימים העברנו בשיטוט בעיירה המקסימה. שפע של חנויות, מסעדות ובתי קפה עם עוגות טעימות בשלל צבעים.

את מקומנו מצאנו אצל הנפאלי. בחור מקסים שמכין כריכים מעלפים עם אבוקדו, גבינת יאק, חביתות, טונה - כל קומבינציה יוצאת טעים. אכלנו אצלו כל בוקר..

באחד מהימים הלכנו אל ניו מנאלי, החלק בעיר בו מתרכזים התיירים המקומיים. כ 25 דקות הליכה ביער יפה. התערבבנו קצת, נשמנו קצת וחזרנו - לא משהו יוצא מגדר הרגיל.

באחד מהימים הלכנו אל הכפר הסמוך "ושישט". כשעה ורבע הליכה.

יש מקומות שכשמגיעים אליהם מרגישים משהו מיוחד. כך הרגשתי כשהגעתי אל ושישט. הרגשתי טוב.

אנשים נעימים במיוחד, חנויות יפות ומטופחות, אף אחד לא מנדנד,

מבנה הכפר בצורת רחוב מרכזי אחד ארוך, מוקף בבתים שמוקפים ביער עבות, קול פכפוך נחלים ומפלים מהסביבה וריח תבשילים נעים בוקע מכל דאבה לכיוון הרחוב.

ממש נעים. הייתי רוצה להעביר בכפר הזה כמה ימים..

המשכנו עד המפל המרכזי והגדול של הכפר. מי שלגים קרים עד כאב והרבה תיירים הודים נרגשים.

הבנים לא ביזבזו זמן וישר מצאו את דרכם אל תוך המים.

גם המקומיים התרשמו.

במהלך אחד מהטיולים בעיר מצאתי את ה"בית הישראלי". מקום חם ומזמין לישראלים. הוא כבר לא היה פעיל (סוף העונה) אבל הצלחנו להינות מהמקום. יש שם ספרייה גדולה בה החלפנו ספרים שסיימנו לקרוא, ראינו פרקים של "רמזור" במסך המקומי והעברנו שם זמן נעים.

בזמן השהות שלנו במקום פגשנו את הילה ואסי שמטיילים יחד בהודו. הם הזמינו אותנו לארוחת ערב אותנטית שאסי הכין בגסטהאוס שהם מתארחים בו. ארוחה צמחונית טעימה וטרייה. אחלה הילה ואסי. אנחנו נפגוש אותם גם בהמשך הטיול.

באחד הבקרים הרגשתי צורך להניח תפילין.

עכשיו בואו. אתם מכירים אותי. פעם אחרונה שהנחתי הייתה בבר מצווה.. היו תקופות בחיי שהייתי אלרגי לדברי תורה..

פיתחתי חסינות לאלרגיה הזאת בשנים האחרונות ואני קצת מתעניין בתחום.

הלכתי בבוקר אל בית חב"ד. הגעתי קצת נבוך וביקשתי עזרה מחבדני"ק שמצאתי בקרבה. איש ג'ינג'י מרשים בשם יוסף יצחק. הוא לקח על עצמו את המשימה בשמחה וליווה אותי את התהליך בסבלנות וניכר שזה בא מאהבה.

ואללה, עשה הרגשה טובה.

בהמשך הבאתי איתי גם את רועי.

במנאלי העברנו שמונה ימים. בסוף התקופה נסענו באוטובוס לילה (12 שעות) אל דלהי לכמה ימים לפני ביקור במדינת רג'אסטן.

טבין ותקילין

חדר משפחה ללילה - 2000 רופי

החלפת ספר בבית הישראלי - 100 רופי לספר

כריך אומלט וגבינת יאק - 180 רופי

כדור שוקולד מפנק - 30 רופי

חטיף תפוצ׳יפס מקומי - 20 רופי

ריקשה ממנאלי אל ושישיט - 300 רופי

peace and out