טרק הטריונד

אל טרק הטריונד יצאנו ביום שבת (05.10.24). פינינו את החדר, ארזנו תיקי יום, השארנו את התרמילים הגדולים בשמירת חפצים, קנינו כריכים לדרך ויצאנו במטרה להעביר לילה באמצע הטרק.

את הפוסט הזה מלווים סרטונים ותמונות לפי סדר ההתרחשויות להמחשת החוויה.

טרק הטריונד נחשב קל ברובו כאשר ניתן לעשות אותו כטיול יום או להעביר לילה באוהל / בקתה בגובה 2800 מטרים (יש לתאם מראש) ולהמשיך עוד קצת ביום למחרת כי הטענה היא שהחלק השני של הטרק יפה יותר והזריחה מטמטמת.

אנחנו בחרנו באופציה השניה.

נקודת היציאה לטרק נמצאת ליד מקדש גאלו (Galu tempel) וניתן להגיע אליה במונית מבאגסו (700 רופי) או בהליכה במעלה ההר של כ 40 דקות.

גם כאן בחרנו באופציה השניה.

הגענו לנקודת ההתחלה של הטרק קצת מותשים מהעלייה, כי היא ארכה קצת יותר משעה. עשינו הפסקת צ׳אי, זללנו את הכריכים וחידשנו כוחות.

השמיים בהירים, המורל תקין (לא בשמיים, בכל זאת - עלייה קשה), ולפנינו כשש שעות של הליכה בעלייה לכיוון מחנה הלילה.

ככל שמטפסים מגיעים לעננים, ליטרלי, הולכים בתוך העננים.

לאחר כשעתיים שלוש בטרק, הרגשתי פתאום יריקה. מישהו יורק עלי. הסתכלתי למעלה ולקח לי קצת זמן להבין שיש מצב שמתחיל גשם. אמרתי לרועי ״יורד גשם״, הוא גיחך..

לא עוברת דקה ומתחיל ברד כבד, מלווה בגשם עז - בא משום מקום. פתאום קר, שמש נעלמת, ברד מכאיב והרבה הרבה מים מהשמיים.

לא באנו ערוכים לזה. לא מעילי גשם, לא מטריות, אין בגדים להחלפה ואין מחסה בדרך. איזה שיבוש.

בנקודה הזאת היינו קרובים יותר לפסגה מאשר לנקודת ההתחלה ובאין ברירה החלטנו להמשיך.

אנחנו בעליה והמורל בירידה.

נהיה קר.

אושרת גמורה, אושרת גמורה כבר מתחילת הטרק, היא התעייפה עוד הרבה לפני שהתחלנו את הטרק..

יאיר לא מבין בכלל למה צריך להסתובב במקום שאין בו WIFI

תמר לא מעיזה לצייץ

רועי מאד מנסה להראות שכיף לו

אני? אני עף! תנו לי ככה כל יום. ישר לוריד!

מסכנים, ליבי יצא אליהם, ראיתי במו עיני איך היום הזה מתרסק. המשכנו ללכת רטובים עד לשד העצמות ולבסוף הגענו מותשים, רועדים מקור, שבוזים ומפוחדים. אבל הגענו. השעה היא 14:00.

בכל הקור והתשישות הזאת חיפשנו את האדם שאיתו סגרנו את הלינה. לא היה קשה למצוא אותו. קיבלנו חדר בביקתה שמשמשת דיר עיזים בשגרה, בסיסית מינוס. בחיי שאני לא מגזים בתיאורים שלי אבל על סף הדלת של החדר עמדה עיזה.. מדממת... היא המליטה כחמש דקות לפני שהגענו. הולד שלה על הריצפה והיא עם מבט של עז בעיניים.. אני כועס על עצמי שלא צילמתי. פשוט האצבעות שלי היו כל כך משותקות מהקור. משותקות עד כאב והמצלמה הייתה בתיק ולא התחשק לי להתעסק עם האצבעות. בדיעבד הייתי יכול להתאמץ יותר. עכשיו תוסיפו את הסצינה הזאת למצב הרוח הכללי ותקבלו הבעות פנים נגעלות מהולות בבכי מייבב של המשתתפים (לא של כולם, יאיר ישר חיפש WIFI, הוא לא ימצא ואז יתחיל גם ליבב..).

קירות החדר מלאים חורים וחריצים המאפשרים את כניסת הרוח הקרה, העכבישים, הנמלים ומי יודע מה עוד. הריצפה היא מעץ, אין חשמל, אין שירותים, מיטה זוגית אחת עם כמה שמיכות צמר ומזרון על הריצפה.

זהו

זה מה שקיבלנו.

ישבנו רועדים מקור, רטובים, מנסים להבין איך שורדים ולפתע הבחנתי שיצאה השמש.

יצאנו החוצה, קיבלנו לטיפה חמימה ונעימה מהשמש. הרגשנו כמו תאים פוטו וולטאים הטוענים אנרגיה. העברנו כך כמה שעות נעימות מאד עם נוף משגע.

השקיעה העיפה לנו את השכל. עם השקיעה חזר גם הקור. רכשנו גרבי צמר במחיר מופקע כי שלנו נרטבו.

ישבנו לארוחת ערב, קיבלנו מנה של תבשיל עדשים (דאל) ואורז לבן. בנסיבות האלו זה נדמה כאילו זה האוכל הכי טעים שיש. לארוחה הצטרפו אלינו חבורה של טיילים הודים צעירים ומשכילים ממדינת רג'אסטן. התפתחה שיחה קסומה וקולחת על שפע של נושאים: דת, מנהגים, פוליטיקה, תרבות, ראיית עולם.. הם התעניינו בנו ואנחנו בהם, הם עפו עלינו ואנחנו עליהם. בשלב מסויים פרשתי מהשיחה והשארתי את הבמה לילדים. כל כך מספק לראות אותם מייצגים אותנו בכבוד ומשתתפים בשיחה. יצאנו מהשיחה הזאת עם המון טיפים להמשך הטיול.

הלילה עבר טוב מהמצופה. שלושת הילדים ישנו על המיטה ואושרת ואני ביצענו תמרון כפיות על מזרון יחיד על הריצפה. להפתעתי היה לי חמים ונעים כל הלילה. ולא בגלל הנאדים שלה בלילה, גם, אבל היא כל כך מחממת (ומנחמת) ואיזה מזל שיש אותה!

הזריחה משגעת, הנוף עוצר נשימה והתמונות מדברות בעד עצמן.

מה שאי אפשר להעביר בתמונה זה את צלילות אוויר ההרים, את הריח המתוק של הפתיליות המבשלות את הצ'אי הכל כך טעים, את השקט המוחלט שמופר באהבה מדי פעם מפעמוני הפרדות העוברים בשבילי ההר וסוחבים סחורות לדרי הגבהים.

לאחר ארוחת בוקר בסיסית ובשל העובדה שחלק מהבגדים שלנו נותרו רטובים, החלטנו לותר על המשך הטיפוס במעלה ההר. צילמנו כמה תמונות והתחלנו לדרדר מטה.

כל הדרך דיברנו על כך שכשנגיע לנקודת התחלת הטרק (שהיא גם נקודת הסיום) ניקח מונית בחזרה אל המלון. כשהגענו, הנהגים ביקשו מאיתנו מחיר מופקע ודרשו שניקח שתי מוניות (חחח עאלק). ניסיתי להתמקח בכבוד, לא הצליח. אספתי את הכת והחלטתי פה אחד שנרד ברגל.

אושרת הלבינה

יאיר רטן, הוא לא מבין בכלל למה אנחנו עדין ללא WIFI

תמר, כרגיל לא מצייצת אלא רק מדברת עם אושרת בעיניים

רועי - שמח מכל אתגר גופני.

הנהגים ראו אותנו מתחילים ללכת וכמעט בכו. עכשיו גם ב 400 רופי היו לוקחים אותנו - לא יקרה. אותנו לא שוברים בקלות!

ירדנו, הירידה ארכה כעשרים דקות מהנות בסך הכל.

את 700 הרופי שחסכנו על המונית החלטנו להוציא כתקציב מותרות בצורת ארוחת צהריים מפנקת לבחירת הילדים.

כאן לא הייתה התלבטות - מסעדת שמיים בדרמקוט, שניצל בלחמניית חלה עם צ'יפס וסלט.

הגענו שבעים ומאד מרוצים למלון בבאגסו.

לא מעט תובנות עלו מהיומיים האלו, חלקן:

כמה שהמצב נראה קשה - תמיד יכול להיות גרוע יותר
ציוד טיולים טוב עושה את ההבדל
לפעמים קשה להבדיל בין סוס לחמור
אנחנו חזקים הרבה יותר ממה שנדמה לנו
חוץ ממני, כולם יפים בבוקר
הכל עובר

לסיכום, הטרק הזה קסום ביופיו ואני ממליץ לכל מי שמגיע לאזור לצאת אליו ולהעביר לילה בפסגה. היום הראשון השתבש לנו. השתבש לטובה ואני מקבל את זה כלקח לבאות. אני מתייחס לזה כשיבוש לטובה משום שהחוויה הזאת הייתה מגבשת, כל אחד למד על עצמו כמה דברים ואני סמוך ובטוח שחוויות כאלו יחקקו ויזכרו לטווח ארוך ולטובה.

התחנה הבאה שלנו היא מנאלי והכפר ושישט.

כפי שציינתי, ציוד טוב עושה את ההבדל. את אחד הפוסטים הבאים אקדיש לנושא.

שווה לעקוב.

טבין ותקילין

לינה בטריונד - 1000 רופי לאדם (כולל ארוחת ערב + בוקר, אוהל ושק שינה או חדר בסיסי)

ליטר מים - 40/50 רופי (ככל שמטפסים המחיר עולה)

שניצל בלחמניית חלה - 350 רופי (מסעדת שמיים, דרמקוט)

צ'אי מסאלה על ההר - 40 רופי

גרביים מצמר על ההר - 300 רופי לזוג

peace and out