דראמסלה והסביבה

אחרי יום וחצי מטלטלים באמריצר יצאנו במונית פרטית אל דרמקוט, דראמסלה. נסיעה מגניבה של כשש שעות בנוף ירוק ומרגיע. עצרנו בדרך בדאבה מקומית זולה בהגזמה ומוי מוי טעימה.

הגענו אל דרמקוט בשעה 17:00 בערך, הילדים נשארו במסעדה עם אוריינטציה ישראלית ויצאנו לסגור חדר ללילה.

בניגוד להמלצות (שוב) לא סגרנו חדר מראש (כי לא היה שום דבר פנוי און ליין, נשבע)

אקצר - לא מצאנו.

סיוט חוזר על עצמו. חושך, כאב ראש נוראי, עליות תלולות ורעות ודחייה בכל גסט האוס שנכנסתי אליו.

איכסה

באמת לא נעים

ואז, כעבור כשלוש שעות הגיעה הארה

ההארה הגיעה בצורת שלט עם כיתוב ״בית חב״ד״.

פנינו אל המלאכים הללו עם בקשה לעזרה והם מיד נרתמו. כל הנוכחים שם פשוט מקסימים. היה שם בחור צעיר שאמר לי "אל תדאג אחי, גם אם צריך, אפנה לכם את החדר שלי ואני אסתדר" - יש דברים כאלה??

תיק תק, כמה טלפונים והרב של בית חב״ד מצא לנו שני חדרים פנויים בבית חב״ד בכפר הסמוך (באגסו).

עלינו על מונית, שבע דקות נסיעה והגענו אל בית חב״ד באגסו שהצילו לנו את התחת. אין תופעה כזאת כמו בית חב״ד לשום עם בעולם. כמה שמחתי שהילדים נחשפו לזה.

אני יכול לבשר שהחל מרגע זה החל הטיול.

התעוררנו בבוקר, יצאנו למרפסת ונשארנו פעורי פה לנוכח הנוף עוצר הנשימה של הרים מיוערים הנעלמים בתוך עננות נמוכה, קול פכפוך מים מהנחלים והמפלים בסביבה, עופות דורסים משייטים בגובה נמוך וכאילו בוחנים אותנו (או מתכננים על יאיר..), הצליל והריח של הודו. הצליל והריח של הודו כפי שדמיינתי אותו שנים רבות והוא כל כך נעים בגוף, אני מבין עכשיו את הסיבה שאנשים מתמכרים למקום הזה. זה מחייה, מחדש, מרפא ואף פעם לא מספיק..

בימים הבאים סיירנו בין הכפרים, יצאנו למיני טרק אל מפל באגסו הסמוך והעברנו שם יום נעים במיוחד. נהנינו מאד מהדאבות המקומיות (חוץ מיאיר, הוא מחפש שניצל ופירה בכל תפריט).

באגסו ודארמקוט נקראים בקרב הישראלים כ"מתנ"ס" של הודו בשל ריבוי הסדנאות שבהם. סדנאות צורפות, יוגה, מקרמה, גילוף בעץ, מוסיקה ועוד..

ערב ראש השנה, הבנים בחרו סדנת גילוף ותמר בחרה סדנת מקרמה. כל סדנא כזו אורכת מינימום כשלוש שעות.

תיאמנו לילדים את הסדנאות לאותה שעה והתפנינו לעשות את מה שהורים עושים כשהם לבד - עלינו מהר מהר לחדר כדי להספיק לסדר ולנקות וכאלה, אתם יודעים..

את ערב החג העברנו במסעדה עם תפריט מערבי, הבאנו רימון ותפוח בדבש והתפנקנו בארוחת חג מפנקת לפתיחת שנה טובה.

ההודים שפגשנו עד כה מקסימים. נעימים, מסבירי פנים, מנומסים. זה עושה כיף לטייל, להרגע ומשרה עלי אווירה של טוב לב. כלפי אחרים וכלפי הסביבה.

את הימים הבאים אנחנו מעבירים בלהיזכר איך מטיילים באופן נבון ואחראי ובעיקר חסכוני. לדוגמה: במקום לקנות בקבוק מים של ליטר אנחנו קונים מיכל של 10 ליטרים וממלאים בקבוקים בחדר, לומדים איזה מסעדה היא הכי זולה (בלי להתפשר על הטעים) אפילו אם צריך לצעוד אליה מעט, לומדים איזה מנות הן גדולות מספיק כך שניתן לחלוק אותן, מוצאים את הגסטהאוס הכי משתלם, קונים לחם וממרחים במכולת מקומית, חלב ואבקת שוקו, דגני בוקר... זה נשמע אולי קטנוני קצת, אבל בחישוב של מספר חודשים זהו חיסכון לא מבוטל.

באחד הימים צעדנו כחצי שעה אל הכפר מקלוד גאנג'. מקום מושבו של הפרלמנט הטיבטי הגולה ומקום מושבו של הדאלי למה.

ביקרנו במנזר שבו הוא נושא דרשות מדי פעם. העברתי לילדים שיעור קצר על האיש המיוחד הזה ועל הטיבטים בכלל, קראנו כמה ציטטות שלו ועל ראיית עולמו המיוחדת. סיכמנו שאנחנו מזדהים, אוהבים ולוקחים על עצמנו לקיים את חלק מאימרותיו כגון:

"יש יומיים בשנה בהם אי אפשר לעשות דבר. אחד מהם נקרא אתמול והשני מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות".
"חייה חיים טובים ומכובדים. כל כשתתבגר ותחשוב על העבר, תוכל ליהנות מהם פעם נוספת".
"בויכוח עם אדם אהוב, התעסק רק בסיטואציה הנתונה. אל תעלה דברים מהעבר".
"פעם בשנה, לך למקום בו לא היית מעולם".
"אם אתה רוצה שאחרים יהיו שמחים תתרגל חמלה. אם אתה רוצה להיות שמח, תתרגל חמלה".
"המטרה העיקרית של החיים שלנו היא לעזור לאחרים. ואם אתה לא יכול לעזור להם - לפחות אל תפגע בהם".