slow boat to laos

את המעבר אל לואנג פראבנג (צפון לאוס) עשינו מצ'אנג מאי כמעבר יבשתי מאתגר ולא קונבנציונאלי בצורת נסיעה של שלושה ימים מצ'אנג מאי כאשר יומיים מתוכם בהפלגה איטית בסירה על נהר המקונג.

להלן הלו"ז הכללי:

יום 1 - נסיעה בוואן מהמלון בצ'אנג מאי אל צ'אנג ראי, מעבר יבשתי של גבול תאילנד - לאוס ולינה בגסטהאוס בעיירה שכוחת אל אך חביבה בצד הלאואי.

יום 2 - עליה על סירה (slow boat) להפלגה של כ 8 שעות אל העיירה פאקבנג (לאוס), לינה בגסטהאוס מקומי, שוב, בעיירה שכוחת אל אך חביבה.

יום 3 - עליה על אותה סירה והפלגה של עוד כ 8 שעות אל לואנג פראבנג שהיא עיירה חביבה מאד.

(חחחח להלן..)

אני אומר סירה, אבל הכוונה היא למין יאכטה צרה וארוכה המכילה כ 50 אנשים (אבל בפועל מעמיסים כ 250, באמא, תראו בתמונות).

אני אומר סירה, אבל יש לה מנוע של תומ"ת דוהר ואין לו מכסה מנוע וגם לא צינור פליטה - רעש בלתי (8 שעות כל יום כן?)

אני אומר סירה, אבל יש בה פינת עישון בחלק האחורי. שם אפשר למצוא את כל הסטלנים שמטיילים, ישראלים וגם לא, יושבים אחד על השני בדחיסות מגניבה כזאת, סירחון של הלייף, צחוקים של החיים.

אני אומר סירה, אבל מוכרים שם בירות במחיר לא מופקע וזה המוצר שנמכר הכי הרבה (יחד עם מים רותחים למנה חמה) ותכלס חייב המון בירה כי אחרת הזמן לא עובר והרעש כואב באוזניים.

אני אומר סירה, אבל יש עליה שני שירותים. אחד בול פגיעה והשני רק בול בלי פגיעה (שוב, באמא - רק חור) והתור לשירותים הזה הוא נצחי. משתרע על שלושת רבעי סירה ועם זמן המתנה ממוצע של 20 דקות. זה בגלל הבירות אבל לא אכפת לך כי אחרי ארבע בקבוקים (של 750 מ"ל) מאבדים תחושת זמן..

אני אומר סירה, אבל אין בה כללים. אפשר לשבת איפה שאתה רוצה, על מושב, על אדן החלון, על הגג, עם רגליים במים, תלך, תבוא, תעשה מה שבא לך רק תקפיד לא למות כי הם מבטחים אותך במעבר הזה.

אני אומר סירה, אבל כן יש בה כללים - הכללים אומרים שמותר להשליך אשפה על הריצפה, מותר לעשות רעש, מותר לעשן ולאפר על הריצפה, מותר סמים, מותר להביא אוכל מבחוץ ומותר גם לאחר קצת. אבל אסור, בתכלית האיסור, לעלות עליה עם נעליים!

ביום השני, אחרי שהבנו את הקטע, הגענו מוקדם אל הסירה כדי לתפוס מקום טוב (כמו כל מי שהבין את הקטע ומסתבר שהיו לא מעט שהבינו).

ובאמת תפסנו מקום פגז רק העניין הוא שהוא היה ממש על המנוע והרעש היה נוראי. עכשיו, למה תפסנו את המקום הזה? כי זה המקום היחידי שנשאר...

מה שהנוסעים האחרים לא ידעו זה שיש במקום הלכאורה לא אטרקטיבי הזה חלון (כי הוא היה סגור). איך שיצאנו לדרך פתחתי את החלון הזה והוא זה שעשה לי את נסיעת חיי.

הנופים בהפלגה על נהר המקונג הם לא פחות מעוצרי נשימה. מבלבלים. מגמדים את העולם. מעלים תהיות, כואבים (בקטע טוב), מרגשים, מפתיעים, לא ממש ניתן לצפות מראש את העוצמות הללו.

תיאור: נהר עוצמתי, כמויות אדירות של מים בתנועה, הרים מיוערים חולשים על הנהר משני צידיו. ירוק עז, חזק, בריא כזה.. חיות פרא בשפע על העצים, פרפרים מגיעים עד הסירה לפעמים כדי לבקר, פרפרים בגודל של ציפור ובצבעים של טווס, חיות פרא שותים מהנהר, בעיקר בפאלו, פרות, עיזים, סוסים..

מדי פעם, כל כמה מאות מטרים ניצב צריף. באמצע שום מקום. ללא כל תשתית של דרך, חשמל, מים או נטפליקס.

איך יודעים שהצריף אינו נטוש? יש חכות במים. יש ילד או שניים מתרוצצים על גדות הנהר, עשן מהארובה..

אי אפשר שלא לחלום לגור ככה כי כשרואים את זה הכל נראה מושלם (כי לא חושבים על העקיצות, הנחשים, המחלות, הקרציות, הדובים, הנמרים, הנגיחה מהבאפלו, זה שאין בית חולים ברדיוס של 500 ק"מ, וגם אם יש עדיף כבר יוספטל באילת..)

עכשיו,

תוסיפו לתיאור הזה בירות (כל פעם סינג'רתי את רועי שילך לקנות לי, מוכרים כאן גם רובים לילד בן 3), תוסיפו לתיאור הזה אוזניות sony WH-1000MX5 שקניתי במיוחד לטיול הזה עם סינון רעשים מטורף.

תוסיפו לתיאור הזה ליווי צמוד צמוד של פינק פלוייד, גאנז, אברהם טל, סקאנק אנסי, ממפורד ובניו וג'ירפות

ואז מה תקבלו?

תקבלו בחור, איש, בן 45, קירח, זקן ארוך, לא הכי יפה אבל גם לא ממש מכוער, יושב על אדן חלון של סירה ומדי פעם, רק מדי פעם, ככה ארבע חמש פעמים מתוך שמונה שעות, מנסה להסתיר מבעד למשקפי שמש גדולים במיוחד את העובדה שנכנס לו משהו לעין (לכאורה).

אלה היו הרגעים העוצמתיים בחיי, וידעתי עוצמות.

עזר מאד שאושרת רכשה חברות בהפלגה וזה קצת העסיק אותה, עוד יותר עזר שהילדים היו מזועזעים מהרעש ומהחוויה עד מצב שהם היו בהלם רוב ההפלגה ובגלל זה לא הציקו לי.

רק יאיר מדי פעם נדחף אבל טיפלתי בזה...

הכרנו במעבר הזה תיירים נחמדים. הכרנו במעבר הזה חברה ישראלים נהדרים בטיול של אחרי הצבא. כיף לשמוע אותם, כיף לדבר איתם ולראות את הברק בעיניים שלהם. יש לנו דור המשך מצוין!

ההגעה אל לואנג פראבנג התקבלה אצלנו בברכה.

את הימים האלו על הסירה אני לא אשכח אף פעם. אף נדמה לי שהתחלתי להתגעגע אליה והגעגוע הזה רק יגבר עם השנים.

בשביל זה מטיילים!

עכשיו יש לנו את לאוס על הראש

על החוויות הנעימות שלנו כאן - בפרק הבא.

כדאי לעקוב.

טבין ותקילין

מעבר ב slow boat מצ'אנג מאי אל לואנג פרבאנג - 2500 באט לאדם (לא כולל ארוחות ולינה בלילה השני)

לינה בפאקבנג (הלילה השני במעבר) - 100,000 קיפ לאדם (שהם כ 4.5 $)

כריך חביתה לקחת להפלגה (ארוחת בוקר) - 40,000 קיפ (שהם כ 1.8 $)

בירה על הסירה - 30,000 קיפ (1.4 $)

מים חמים למנה חמה על הסירה - 10,000 קיפ