Here we go again

שבע שנים עברו מאז שחזרנו מהטיול (הטרלול) הגדול. שבע שנים יפות. עקבותיו ניכרות על כל אחד ואחת מבני המשפחה והוא עדין חי ונושם דרך זכרונות יפים שעולים מדי פעם, דרך אלבומי התמונות שערכנו והדפסנו ודרך הסרטונים שמדי פעם אנחנו מקרינים בטלויזיה וצוחקים על כל השטויות שיש שם..

הטיול הזה השפיע עלינו חזק. שבע שנים עברו והוא עדין איתנו.

הילדים כבר גדולים. תמר בת 15, רועי בן 14 ויאיר בן 10. אושרת נשארה אותו הדבר - יפה מתמיד.

יאיר מתלונן מדי פעם. הוא מתלונן כשאנחנו כל הזמן מספרים לו שהוא היה "ה"אטרקציה בטיול הגדול ושכולם עפו עליו בכל מקום. הוא מתלונן שזה לא הוגן כי הוא כמעט לא זוכר כלום.

אז קיבלנו החלטה, כי ככה אנחנו (לא משאירים פצועים מאחור), קיבלנו החלטה שנרים את עצמנו (שוב), וניקח אותו לטיול יותר גדול. טיול שגם הוא לא ישכח אף פעם. משהו עצבני כזה, עם שפם, גבוה...

כמובן שהפעם זה יהיה קצת אחרת. הילדים גדולים, שותפים מלאים, הכל יותר יקר, התקופה קצת מבלבלת ועדין - אנחנו הולכים על זה בכל הכח.

אנחנו בתחילתה של תקופת ההכנות האינטנסיביות לקראת הנסיעה. רוצים לדעת איך וכמה ולמה?

תעקבו לקראת הפוסטים הבאים ואנסה לשתף בתהליך. בהכנות, בחששות, בקשיים, בעלויות ובתגובות המפרגנות (וגם אלו שלא)

חברים שלי - here we go again