לאוס

לקח לי כמה שעות להתאושש מהנסיעה לכאן. כל היום אני ממלמל "אם הייתי צריך להיוולד במקום אחר - כאן זה המקום".

הלאואים כאלה חמודים, עדינים, פשוטים, מסבירי פנים.. אני לא אומר, יש לאואים מפגרים, רעים כאלה, בטוח, אבל לא פגשנו כאלה.

הגענו אל לואנג פראבנג. יותר נכון חזרנו אליה. היינו כאן לפני 8 שנים בטיול הקודם ואנחנו מאד שמחים לחזור.

העיר נשארה פחות או יותר אותו הדבר. מה שהשתנה זאת כמות התיירים העצומה שנחתה כאן.

כמו בלא מעט מקומות שביקרנו בהם, גם לואנג סובלת מתיירות יתר ועדין - מקסימה.

אין יותר מדי מה לעשות כאן. שוק לילה יפהיפה, פינות חמד ליד הנהר, מפלי קוואנ סי המרשימים וכרגיל - מקדש, תצפית וכאלה. ממש נעים.

לאחר כמה ימים עברנו אל ואנג ויינג.

החלטנו לפרגן לרכבת הסינית החדשה. לאחר בדיקה מתברר שהיא גם יותר זולה מכל אופציה אחרת וגם הרבה יותר מהירה.

לאחר כחצי שעה של נסיעה במונית הגענו אל תחנת הרכבת. תחנה מאד מרשימה. לא נופלת מטרמינל בין לאומי של שדה תעופה.

איפה הבעיה?

שכמו בעליה לטיסה בין לאומית, גם כאן יש בידוק בטחוני. אבל לא בידוק בטחוני הודו.. לא לא..

בידוק בטחוני בעליה לטיסת אל על מאמסטרדם לישראל אחרי משחק כדורגל של מכבי תל אביב - איאקס ביום הנכבה.

ממש

הם מחרימים הכל. את כל בקבוקי הלחץ - מוס לשיער (לא שלי), דאורדורנטים, גזיה, סכינים, אולרים, כלי נשק.. לא נורמאלים

תפסו אותי בהפתעה כשרצו להחרים לי את הלדרמן.

זהו! עד כאן! לא יקרה!

התחלתי להילחץ. אמרתי לבודקת "תשמעי גברת לאוס, אני לא עולה לרכבת בלי זה והרכבת הזאת לא זזה בלעדי.

הגברת לאוס לא הבינה מה אני רוצה ממנה אבל היא הבינה שאני נחוש ושלחה אותי אל שני אדון לאוס שישבו בצד לבושי מדים של אני לא יודע של מה. שוטרים / חיילים / משמר הרכבת / או שסתם התחפשו. בלאוס אי אפשר לדעת.

אני אקצר לכם - במבצע חשאי שלא יבייש את אהוד ברק בימיו הטובים לקחתי את אחד מהם לשרותים והבאתי לו ביד.

בחיים לא חשבתי שאני אגיע לזה. לא בחיי הבוגרים כשאני אבא לילדים.

אל תשפטו אותי, הלדרמן הזה איתי מהטירונות. 27 שנים. לא הולך ברגל. הוא שמור כמו חדש. תנסו לשים את עצמכם במקומי.

האמת היא שלא ידעתי שזה יגיע לזה. אבל כשהלכתי איתו לשירותים והוא סרק את המקום ווידא שאין אף אחד - שם חשדתי..

הבנתי במה מדובר כשהוא תקשר איתי דרך גוגל טרנסלייט וכתב לי "200,000 קיפ" ואל תספר לאף אחד כי אנחנו לא עושים את זה בדרך כלל (כן, ממש, עאלק)

אז הוצאתי בכיף 200,000 קיפ (שהם 33 ש"ח) והבאתי לו אותם ביד.

הוא הלך, מרגיש כמו בונד, מבסוט מעצמו.

ואני? עומד שם לבד, מרגיש מחולל. בהלם מהסיטואציה.

אני מוזכר עכשיו בשורה ערכית אחת עם דרעי, הירשזון, אולמרט ומי יודע, אולי גם ביבי...

שיחדתי עובד ציבור. טוב נו מילא - הלדרמן נשאר אצלי..

הלאה

ואנג ויינג היא עיירה השוכנת על נהר זורם צלול ויפהיפה בלב עמק מוקף צוקים ירוקים. יש בה סצינה מגניבה של פעילויות אקסטרים בלתי אחראיות המקרבות אותך למוות בצורה חיננית מאד כגון מצנחי רחיפה, כדורים פורחים, אבובים בנהר (משולב אלכוהול בכמויות), אלכוהול מהול במתנול ודבר חדש שצץ בשנים האחרונות - באגי ורייזרים. אפשר לשכור לכמה שעות ולצאת לבד להשתולל.

חוץ מזה יש את הדברים הרגילים - מקדשים, תצפיות, אוכל טוב (בדגש על כריכים משגעים) ושוק נעים.

אבל הפעילות העיקרית כאן היא הלגונות הכחולות.

סביב ואנג ויינג יש כ 9 לגונות כאלו (כחצי שעה עד 40 דקות נסיעה). אנחנו ביקרנו ב 3 מהן כשללגונה מספר 4 חזרנו 3 פעמים.

לגונה היא בריכה באמצע הנהר, צלולה וכחולה, בחלק מהלגונות יש אומגות למים, חבל לטרזן ומקפצה כזאת או אחרת. ניתן להגיע ללגונה, לשחות, להשתזף ולהעביר ככה יום מהנה במיוחד.

באחד מהימים לקחנו, הבנים ואני, יום חופש מהבנות. שכרנו קטנוע ויצאנו רכובים שלושתינו אל אחת הלגונות ליום כיף.

בחזרה, העזתי לתת לרועי להתנסות על הקטנוע. בחרתי רחוב שקט ורגוע ליד המלון, הכנתי תיק עזרה ראשונה וקראתי לו לבוא.

כמה הוא התרגש רק הוא יכול לספר לכם. הסברתי לו קצת על הכפתורים והעיקרון הכללי, הרגעתי אותו שבית החולים הקרוב נמצא רק 4 שעות מאיתנו וסיפרתי לו שאין לנו ביטוח בשבילו לשטות הזאת.

הוא רכב יפה, הלוך ושוב ברחוב, לא נלחץ מרכבים שחלפו מולו וממש נרגעתי שכהוא סיים וירד מהקטנוע.

החמאתי לו והבטחתי לו שהוא לא יקבל אופנוע כל עוד אני חזק ממנו...

אנחנו בילינו בלגונות הללו כארבעה ימים מתוך העשרה שהיינו בואנג ויינג.

עכשיו אני רוצה לספר על מקום שנקרא tham chang cave.

מדובר במערה השוכנת במרחק של 25 דקות הליכה ממרכז העיירה. הגענו אליה במקרה לפני כשמונה שנים במהלך שוטטות באיזור.

על פניו מערה תמימה, גדולה, יש לטפס מדרגות תלולות כדי להגיע אל פתח המערה. המערה עמוקה, מוארת, כל מיני פסלים ומקומות פולחן, קצת נטיפים, נחמד.. עד כאן תמים.

בירידה חזרה במדרגות אחרי הסיור בתוך המערה ניתן לשמוע פכפוך מים מימין.

החדים שבין המבקרים מבחינים בפכפוך המים.

הסקרנים שבין המבקרים גם פונים ימינה והולכים לראות במה מדובר.

האמיצים שבין המבקרים יורדים ל ב' (יענו בגדי ים) ונכנסים למים לחוש במה מדובר.

המפגרים שבין המבקרים (ואנחנו בינהם) שוחים בחושך אל בטן המערה ומתפללים שכלום לא יקרוס עליהם.

אז על מה מדובר? אתחיל במאקרו - המקום, לטעמי, הכי יפה בעולם!

במיקרו - מערת מים (water cave), מעיין הנובע מתחת להר ונשפך ממנו החוצה. המים - הכי צלולים שראיתי מימיי. ממש כמו לשחות במים מינרלים.

בכניסה למים יש חבל המוביל את תוך המערה ומי שממשיך איתו יכול להיכנס כ 250 מטרים אל בטן ההר בשחייה ובחושך מוחלט (עם פנס ראש).

קצת מפחיד, אני מודה. מקום צר, כ 8-10 מטרים עומק, חושך מוחלט ואתה לבד.

אבל וואו, אני מרגיש בר מזל שהגעתי למקום הזה שוב. זאת פנינת טבע שאני לא מבין איך זו לא האטרקציה העיקרית בואנג ויינג. הרבה לא מכירים אותה, המקום עומד רוב הזמן שומם וזה מפליא. תראו בתמונות. המקום היפה ביותר שביקרתי בו. מקסים.

ימי השהייה בואנג ויינג היו נעימים ורגועים מאד עם הרבה טבע שבמהלכם השתוללנו בלגונות הכחולות, שחינו במערת מים, זללנו כריכים (כל יום), הפרחנו עששיות אכלנו במסעדת ויקטור (אוכל ישראלי), ערכנו אימוני ריצה משפחתיים וגם התקדמנו קצת עם הלימודים.

משם המשכנו אל עיר הבירה ואנטיין וממנה אל צפון תאילנד להתארגנות אחרונה לפני הנסיעה אל יפן.

טבין ותקילין

דמי כניסה ללגונה 3 - 20,000 קיפ לאדם

דמי כניסה ללגונה 4 - 10,000 קיפ לאדם

נסיעה פרטית ללגונה - בין 350,000 - 450,000 קיפ

השכרת קטנוע - כ 200,000 קיפ ליום

כריך מפנק אצל מאמא טוד - בין 40,000 ל 50,000 קיפ

דמי כניסה למערה (המקום היפה בעולם) - 20,000 קיפ

מחיר עששית - 25,000 קיפ

שניצל ופירה אצל ויקטור - 70,000 קיפ

מצנח רחיפה (לא עשינו, אוהבים לחיות) - כ 90$ לרבע שעה באוויר

כדור פורח (לא עשינו, אוהבים לחיות) - כ 110$