גואה

שדה התעופה של ג'איפור היה המקום החביב עלי בעיר ההיא. לא בגלל שהוא משהו מיוחד אלא משום שידעתי שלא אחזור לשם יותר..

הטיסה אל גואה הייתה נעימה. כשעתיים וחצי טיסה שבסופה מגיעים לעולם אחר. שדה התעופה בגואה הוא מהיפים והאטרקטיביים שנתקלתי בהם. מזכיר קצת את שדה התעופה בקו סמוי. הוא נראה יותר כמו ריזורט מפנק על חוף הים מאשר שדה תעופה. כבר התחלה טובה.

עם הנחיתה שכרנו מונית גדולה (7 מקומות) שתסיע אותנו אל חוף פלולים, כשעתיים וחצי נסיעה, שם שכרנו שני חדרים ליומיים הראשונים.

כל הדרך הייתה קסומה. ירוק. ירוק חזק, עצי קוקוס, מים זורמים בכל מקום, כבישים מסודרים (יחסית להודו), פחות צפירות ובכלל, הידיעה שיש ים קרוב עושה טוב (חרוז).

הגענו בהתרגשות לגסטהאוס שהזמנו בחוף פלולים.

ההתרגשות התנפצה כמו בלון ברגע שראינו את החדרים. איזו נפילה. אין קשר בין מה שמופיע בתמונות לבין מה שקיבלנו. הנחנו את התרמילים ויצאנו לאכול כדי להרגיע את הפניקה.

כמנהגנו בקודש, נכנסנו אל בית חב"ד המקומי. מנהלים אותו נטע והרב רועי. נטע עבדה עם אושרת לפני כעשרים שנים באילת והן מכירות. סיפרנו להם איפה אנחנו ישנים והם התחלחלו כמונו.

בלי להתבלבל, הרב רועי קם (בהנחייתה של נטע) לקח מפתח לקטנוע ואמר לי "בוא איתי".

זאת הייתה חוויה.

רב חבדני"ק מרכיב אותי על אופנוע בחופי גואה. היה שווה לצאת לטיול הזה בשביל רגעים כאלה. עשינו סיבוב קצר בחוף והוא שידך לי דירת שלושה חדרים נחמדה עם מטבח. שלוש דקות מחוף הים. לאחר התמקחות קצרה סגרתי איתם לשבועיים.

שוב בית חב"ד מצילים את המצב.

אנחנו הגענו הנה לנוח. ים, קוקוסים, אוכל טוב ומעט אטרקציות.

אני שומע סיפורים על גואה כבר 30 שנים. עוד מהזמן שהייתי תלמיד בבית הספר.

סיפורים על מסיבות טראנס צבעוניות ומושחתות, סמים קלים, סקס על החוף, סמים קשים, פטריות מאכל, פטריות הזיה, כדורים, גלולות ומה לא..

שנים ארוכות סיקרנה אותי התופעה שנקראת גואה. באתי לבדוק..

ואללה - כלום!

גואה שקטה ורגועה כמו היועצת המשפטית לממשלה.

הסמים היחידים שנתקלתי בהם הם המצרכים שקונים ושמים במקרר (שמים - סמים, הבנתם?), הפטריות היחידות שנתקלתי בהן הן הפטריות שניתן להוסיף על הפיצה במסעדת "ליטל איטלי" (מומלצת אגב), כדורים? - כדורי רגל, כדורי כדורעף ומקסימום צלחת מעופפת. סקס על החוף? ובכן.. בשל כבודי לאישתי אני לא אפתח כאן.

אמנם לא נסענו לארמבול ששם יש עוד כל מיני הפקות מדי פעם כי שמענו שלא כל כך נעים שם אבל אני חייב לציין שהתאכזבתי לטובה ממה שראיתי והרגשתי מגואה. לגמרי כלבבי.

העברנו ימים נעימים על חוף הים, יצאנו לשייט בנהר סמוך לצפות בהאכלת עופות דורסים, צעדנו לחופים סמוכים, נהננו מאד מהגלים, עשינו קייאקים, שיפרנו יכולות בפריסבי, התחלנו תוכנית אימוני כושר גופני הכוללת הליכה / ריצה על חוף הים ותרגילי כוח - אתם תראו תוצאות על הילדים כשתפגשו אותם, אני מבטיח.

הכנו כל יום ארוחה או שתיים בבית וכך התפנה לנו תקציב להתפנק בארוחות זלילה באחת מהמסעדות הבאמת טובות שיש כאן.

יאיר המשיך ללטף כל פרה, עגל ושור שפגש. ניכר שרובם די אהבו את זה.

במסגרת נוהל יום שני (יום שני - יום מעשים טובים), החלטנו לעשות יום לטובת הכלבים. יש כאן ובהודו בכלל, המון כלבים. רכשנו בחנות המקומית שק אוכל לכלבים וחילקנו מנה לכל כלב שפגשנו במהלך היום. תתארו לכם איזה הייפ היה סביבנו. כלבים ליוו אותנו כל היום.

מתגעגעים לארתור מאד.

תפילה וארוחת ערב שבת העברנו בבית חב"ד. היה צפוף, טעים וביתי. באמת משהו מיוחד. חוויה מומלצת לכל מטייל.

במהלך השהות כאן ובהכוונתה של נטע מבית חב"ד, אושרת החליטה להתחיל טיפול במרפאה אירוודית באיזושהי תקלת עור טורדנית שצצה אצלה, מה שדרש ביקור יומי במרפאה האירוודית הכולל פינוקי עיסויי וכל מיני תרופות סבתא טבעיות ואיך שאושרת עפה על זה..

באחד מהימים כשעשינו את דרכינו חזרה לחוף פלולים מחוף פאטנם (כ 40 דקות הליכה), מעדתי ברשלנות לא טיפוסית כשרגלי נקלעה לבור חצוף מתחת למים בדיוק כשהגיע גל ועיקם לי את אמא של הגב. מכאן ולמשך תשעת הימים הבאים רותקתי למיטה עם גב תפוס ותיפקדתי על תקן נכה זמני ועד כמה שזה נשמע נורא - חוץ מהכאב הטורדני נהניתי מכל רגע.

קיבלתי עיסוי מאושרת בכל יום, הכינו לי, ניקו לי, הביאו לי, ישנתי מלא, עשיתי בינג' שובר שורות בפעם השניה (אחלה נטפליקס). אני לא אומר שלא הייתי מודאג מדי פעם שמא זה לא יעבור בקרוב וישנה לנו תוכניות אבל בסך הכל מצב הרוח היה טוב. אני בהודו, לא מפסיד ימי עבודה, אושרת והילדים סביבי - מה רע?

הגב התפוס הזה ילווה אותנו גם אל תוך הפוסט הבא.

אחד הימים הנעימים בשנה תפסו אותנו כאן. יום ההולדת של אושרת. הילדים קישטו את הבית בזמן שהיא ישנה, קנו לה מתנות יפות (תמונות למטה..) ויצאנו יחד לארוחת בוקר מפנקת במסעדה לבחירתה. כל שנה ביום ההולדת שלה אנחנו מברכים אותה אבל בעצם מי שזוכה ומקבל את רוב המזל טוב בהולדתה אלה אנחנו. קודם כל אני ואחר כך הילדים. מזל טוב אהובה שלי!

סך הכל נשארנו בגואה שבועיים וחצי שבהם, למרות שגואה לא מהזולות בהודו, הצלחנו לשמור על תקציב נמוך מהממוצע שהקצבנו לעצמנו. בעיקר בשל העובדה שיש לנו מטבחון קטן ואושרת שהיא טיל גדול במטבח קטן.

בקרוב יגיע גם פוסט על ההוצאות שלנו עד כה. שווה לעקוב.

טבין ותקילין

מונית 7 מקומות משדה התעופה לפלולים - 4000 רופי

דירת שלושה חדרים - 3000 רופי ללילה

סל ירקות בסיסיים - 150 רופי

10 ליטר מים - 110 רופי

פיצה במסעדת BELLA המשגעת - 360 רופי

שייט פרטי להאכלת עופות דורסים - 1500 רופי

סניקרס - 50 רופי

פחית זירו - 40 רופי

מנת נודלס עוף - 250 רופי

מנת נודלס צמחוני - 210 רופי